שם טוב על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה י״ט

1 השלש עשרה שא"א שיהיה דבר ממיני השנוי מדובק כו'. הפי' זאת ההקדמה עשה אריסט"ו בח' מהשמע ביאורים רבים לבאר שא"א שיהיה דבר ממיני השנוי מדובק כ"א תנועת ההעתקה והיא הסבובית, והמופת היותר כולל למה שהיו כל התנועות יהיו מהפך אל הפך או מסותר אל סותר והם השנויים אשר יקראו ההויה והפסד או אשר הם מסוג ההויה וההפסד אלו הקצוות הם ב"ת א"כ יחוייב שהתנועות הנמצאות בהם שיהיו ב"ת וא"א להם שיאמרו שהקצוות ב"ת ויחזור המתנועע לכפול אותה מבלי שימצא מנוחה ביניהם כי יתחייב מזה שקר שהתנועות ההפכיות יהיו תנועה א', והמ"ב כי ההולך מלא מציאות אל מציאות א"א שיהיה זה השנוי שימצא לבב"ת אחר שאין אמצעי בין מציאות ללא מציאות, וכשיפרד הדבר מלא מציאות יכנס במציאות ואין בזה פחות ויתר, כי האדם כשיפרד מלא אדם אל אדם לא יקבל האדם פחות ויתר א"כ אין השנוי נמצא תמיד וא"א לומר אחר שהתהוה ואותו העת שב לא אדם כי יהיה ההויה וההפסד דבר א' והתנועות המקבילות יהיו דבר אחד וכן יתחייב השנויים ההפכים למה שאלו השנויים ילכו מהפך אל הפך ומקצה אל קצה כי המתלבן ילך מהשחרות אל הלובן ואלו הקצוות הם בעלי תכלית, א"כ התנועה היא בעל תכלית, ואין לאומר שיאמר שאחר שהתלבן הדבר באותו העת שב שחור כ"א יהיה הדבר כן יהיה מה שממנו ומה שאליו דבר א'. וזה ג"כ יתחייב בתנועה הישרה כי הד' פאות הם מקבילים והם ב"ת אחר שא"א שימצא מרחק בב"ת וההולך במזרח יחוייב שיכלה מהלכו וכן ההולך לשאר הצדדים ואם נאמר שהחוזר לאחור הוא תנועה א' מבלתי שינוח המתנועע יתחייב לפי זה שהתנועות ההפכיות יהיו תנועה א', וכבר יתבאר בטול זה ואמנם התנועה הסבובית למה שהמתנועע בה הוא עגול התמונה ואין בה התחלה ותכלית מקבילים כבר אפשר שיהיה התנועה סבובית ולא יקרה מהנחתו בטול כ"ש כי יתבאר שיש בכאן תנועה תמידית ויתבאר שא"א שיהיה א' ממיני השנוי תמידי יתחייב שהתנועה סבובית יהיה תמידית וזה יספיק בביאור זאת ההקדמה: